מרץ 122012
נוב' 032010
נפתח ב-1958 ונסגר ב-2000. קולנוע תל אביב הסמוך לכיכר דיזינגוף (הגוססת), היה בית הקולנוע בעל מספר המקומות הגדול ביותר בעיר. כל בני גילי צפו בקאלסיקות אייטיז רבות שהוצגו בו. בין השאר, הקולנוע התמחה בהצגות יומיות של סרטים בגרמנית, שכונו "סרטים אוסטריים" אף על פי שרובם היו דווקא מגרמניה, כדי לא לפגוע בניצולי השואה. החודש הוא נהרס על ידי כרישי הנדל"ן שמפנים אותו עבור מגדל מגורים חדש.
אני עברתי שם במקרה אתמול בערב וצפיתי בשירת הברבור העצובה שלו, הפעם לא מהמושבים המתקפלים אלא מעבר לכביש תוך כדי שמירה על מרחק ביטחון.
ואם כבר הזכרתי את הקולנוע, דני רכט העלה באתרו מאמר מרתק על בית החרושת ללבנים – סיליקט, ששכן בקרבת בית הקולונוע.
ברחוב קינג ג'ורג' בסמוך לכיכר מסריק שוכנת לה מספרה וותיקה עם אלמנטים נשכחים של עידן החלל. בעקבות הנחיתה על הירח בשנת 1969, אשר הביאה לגאווה לאומית עצומה והשפיעה על האמריקאים בכל אספקט אפשרי. ארצות הברית ומדינות רבות אחריה נכנסו לטירוף ה-Space Age אשר הקרין רבות על תחום העיצוב שעסק במחוות לאותה נחיתה היסטורית.
מאי 202010
מתחם התחנה שנפתח באופן רשמי בתחילת החודש לציבור הוא אחד מפניני תרבות השימור שנראו באחרונה בישראל אך אליה וקוץ בה. האם נכון היה להכניס לשם חנויות שרשרת שניתן למצוא בקניון רמת אביב? האם היה צריך לשפץ את רוב המבנים כך שהם יראו בפנים כמו משרד עורכי דין מלוקק?
אחת הסיבות לבעייתיות במקום, היא הנהגת מתודת השכירות*, בה כל החנויות מושכרות למעשה לאנשי עסקים שחייבים לעמוד בדמי השכירות האסטרונומיים ולשם כך הם חייבים להציע מוצרים הפונים למכנה המשותף הרחב ביותר (ראה ערך עזריאלי). אם ניקח לדוגמה את שוק לוינסקי או שוק הפשפשים, נגלה שהם בעצם גם סוג של קניון אך עם הרבה יותר קסם. שימו שם את אחת מרשתות הבגדים או האוכל והרגתם את המקום. יתכן שיש מקום להציע תמהיל אחר הכולל גם עסקים/חנויות המקבלים תמיכה ומארחים אמנים צעירים ו/או מסעדנים בתחילת דרכם, שיעשו את זה קצת אחרת, בכדי שהמקום יהיה באמת מעניין. אני בקרתי שם בשנת 2004 והמקום היה הרבה יותר מעניין ממה שהוא היום.
* מתוך סיורו האורבני של יואב לרמן, בתים פתוחים 2010
מרץ 272010
קצת עזובה במתחם נוגה. רגע לפני הרתיחה הנדל"נית והג'נטריפיקציה המאיימות לבוא.
השבוע גיליתי באדיבותה של עיריית תל אביב וחברת החשמל מתחם חדש שהיה סגור לתושבי תל אביב עשרות שנים. מדובר בטיילת רידינג שמחברת בין נמל תל אביב ותל ברוך. במקום נבנה אף גשר מעל המרינה הפרטית של תחנת הכוח ובנוסף ניתן גם ללכת על הרציף הארוך אל תוך הים ולראות את קו החוף מכיוונים חדשים ומרעננים. אך גולת הכותרת שנגלתה לעיניי היא פילבוקס מתפורר שניצב במקום. מי בנה אותו? האם באמת איישו אותו והאם הוא נועד רק להרתיע את המתקרבים לאזור?
מרץ 272010
תל כודאדי הוא תל השוכן על הגדה הצפונית של נחל הירקון בתל אביב, בסמוך לשפכו אל הים. בעת הבנייה של תחנת הכח רידינג, נתגלו מצודות אשוריות מהמאה ה-8 לפנה"ס, אשר שימשו כשלוחה קידמית של הנמל ששכן סמוך לתל קסילה. המצודות הגנו על שפך הירקון ובעת שלום שימשו כתחנת סחר. בנוסף, ניתן למצוא שם את אחד משלושת עמודי הזיכרון לציון הצליחה הבריטית של הירקון במלחמת העולם הראשונה, מגדלאור מתפורר ואת שפך המים החמים היוצאים מהטורבינות של תחנת הכוח. אגדה אורבאנית מספרת שהמליצו לנשים בהריון שרצו לבצע הפלה, לשחות בשפך הירקון מול אותו מפל. אולי בגלל כל ההסטוריה הרוויה הזאת, אף פעם לא ראיתי מישהו שנכנס לשחות באיזור השפך.
מרץ 082010
המקרה של הבימה מזכיר לי את המונח Bloatware, המשמש לתיאור הנטייה של תוכנות מחשב המשודרגות משנה לשנה, לייצר טביעת רגל גדולה יותר בהתקנה, בעיקר משום שהן בעלות מאפיינים מיותרים רבים שאינם בשימוש על ידי משתמשי הקצה או שיש להן את הנטייה להשתמש באופן כללי ביותר משאבי מערכת ממה שנחוץ, תוך מתן תמורה מועט או בלתי יעיל למשתמשים.
הרבה כבר נאמר על שיפוץ הבימה ובניית התוספת המפלצתית מעל המבנה המקורי. אני לקחתי את עצמי בשבת האחרונה למקום וחזרתי לביתי חסר השראה. לא הצלחתי להבין מה בדיוק רוצה מאיתנו האדריכל המתכנן רם כרמי, שמעבר לתרומותיו האדריכליים כמו למשל, נתב"ג 2000, הוא גם אחראי לתחנה המרכזית בתל אביב הנתונה למחלוקת, בלשון המעטה. את הבימה שיפצו הרבה פעמים (כפי שמופיע בפוסט של שרון רז), אך ככל הנראה שכחו שמונומנטים אדריכליים צריך לשמר ולא לנפח.
ככר מוגרבי היוותה מקום מפגש לצעירים מרחבי העיר. הכיכר ידעה הפגנות רבות, חלקן אלימות (באחת מהן אף נזרקו רימונים חיים אל עבר המפגינים) וחלקן שמחות. לא מזמן יצא לי לפגוש זוג פנסיונרים שהכירו האחד את השנייה על מדרגות הקולנוע.
היוזמה לבנות את המבנה המעניין הגיעה ממאיר דיזנגוף והאדריכל יוסף ברלין כאשר הספונסר היה יעקב מוגרבי, שעלה לארץ מדמשק.
חזית המבנה הייתה עשויה לבני סיליקט חשופות וחלונות אנכיים בסגנון האר דקו. חבל שאייקון עירוני כזה שנשאר לנצח, הפך למגרש חנייה ואילו חגיגות המאה של תל אביב, שהושקעו בהם מיליונים, הפכו לעוד אירוע תל אביבי חסר ערך עירוני או תרבותי…
התמונה, דרך אגב, צולמה אתמול. המבנה בדימיוני (ובעזרת פוטושופ) עדיין עומד שם.
הגיעה לאוזניי שמועה כי במתחם נוגה מצלמים סדרה בריטית על תקופת המנדט. מדובר בהפקה יוקרתית של סדרה בשם – Homeland של ערוץ 4 הבריטי, כמו שהאנגלים יודעים לעשות, עם מאות ניצבים ועם תפאורה מושקעת, המנסה להעלים כל סממן עכשווי בכדי לשמור על האותנטיות. הרכבים היו שייכים ככל הנראה למוזיאון צה"ל. את הכלניות לעומת זאת, הם הביאו עימם מאנגליה.
אני תמיד מזכיר כאן בבלוג על רצוני לחזור אחורה בזמן. הצלחתי לעשות זאת אתמול.
תגובות אחרונות